אדריכלות בישראל קיימת, במובן זה או אחר, כבר ממחצית המאה ה-19. בתקופה זו, נפתחה ישראל בפני השפעות מהמערב, בין השאר מבחינת סגנון הבניה והעיצוב. מאז אותה תקופה, ויחד עם עליית קרנה של האדריכלות בעולם כולו, התפתחו מספר סגנונות, חלקם מלווים אותנו עד עצם היום הזה.
ניתן לטעון שהאדריכלות הישראלית מבוססת על מספר עקרונות משלימים: הראשון הוא ייבוא סגנונות מערביים, והתאמה שלהם למאפייני הבניה בארץ. השני הוא יצירת סגנון אדריכלות ישראלי חדש ואותנטי. את התמונה משלים שילוב בין אלה.
אלו הם הסגנונות המרכזיים, המרכיבים כיום את מפת האדריכלות הישראלית:
האדריכלות הקולוניאליסטית (1850-1930)
נהוג לחשוב שהאדריכלות בישראל מתחילה על הסגנון הקולוניאליסטי. מאז שנכבשה ארץ ישראל על ידי המעצמות האירופאיות, חלה השפעה מהותית שלהן על אינספור תחומים הקשורים למדינה שתיבנה בעתיד. רוסיה, צרפת וגרמניה התחרו ביניהן על ההשפעה, כולן עם מכנה משותף אחד: התעלמות מסגנון הבניה שהיה קיים בארץ, ושימוש בטכנולוגיות ובסגנונות מערביים.
הסגנון הארץ ישראלי
במהלך השנים, התחזקה הציונות בארץ ישראל, מה שהביא לרצון של המהגרים ליצור תרבות חדשה משל עצמם, נבדלת מזו המערבית. מבחינה אדריכלית, הסתכמות ניסיונות אלה בהתעוררות מחדש של סגנון האדריכלות הערבי המסורתי, עם או בלי שילוב של התרבות המקומית שהייתה אז בישראל.
מדובר כאן, בין השאר, על מבנים סימטריים וגדולים, עם אלמנטים מזרחיים מובהקים, ולצד שיטות עבודה וטכנולוגיות מערביות.
הסגנון האקלקטי
אחד הסגנונות האדריכלים המשמעותיים בישראל הוא הסגנון האקלקטי (לקטני), שמאופיין בדרגות גבוהות במיוחד של קישוט: הוא משלב, למעשה, בין בסיס מערבי או קלאסי, לבין קישוטים מתרבויות שונות.
סגנון זה היה נפוץ במיוחד בשנות ה-20 של המאה הקודמת, תקופת העלייה השנייה, אך גם בקרב אוכלוסיות אחרות שחיו אז במדינת ישראל.
הסגנון המודרני
ממשיכים להתקדם בציר הזמן הגיאוגרפי, לתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. הסגנון המודרני, שהחל עם הגעת ציירים ואדריכלים שלא יכלו להמשיך לפעול בגרמניה עקב עליית השלטון הנאצי, מאופיין בפשטות יחסית, על אחת כמה וכמה ביחס לסגנון האקלקטי המעוטר. מבנים בסגנון זה, מעבר למראה האסתטי שלהם, שמים דגש רב על נוחות.
הסגנון הברוטליסטי
הסגנון הברוטליסטי החל לתת את אותותיה בישראל עם הקמתה של המדינה החדשה. ה
סגנון, תחת הכותרת "הברוטליזם החדש", הופץ בישראל על ידי צמד אדריכלים, משוויץ ומברזיל, מאופיין בשימוש משמעותי בבטון חשוף, אשר צורותיו הן פשוטות מורכבות.
בשנים אלה, וגם לאחר מכן, נבנו בישראל לא מעט מבנים על בסיס זה, ובכלל זה מלון הילטון בתל אביב, בנייני העירייה בתל אביב, בעכו או בחולון, תיאטרון ירושלים, בה"ד 1 – והרשימה עוד ארוכה.
תקופת המגדלים ו"בנה ביתך"
ממשיכים ל-1967, אחת השנים המשמעותיות ביותר בכל הנוגע לאדריכלות בישראל. עם הניצחון במלחמת ששת הימים, הייתה ביישוב הישראלי תחושה נרחבת של אופוריה, שנתנה את אותותיה גם בתחום האדריכלות: הבנייה הפכה לפרועה וליצירתית הרבה יותר, מבנים חדשים נבנו בפרברי הערים, ביניהם לא מעט בתים פרטיים.
כאשר תופעת הרחבת השכונות התרחבה לה, אי שם בשנות ה-80 של המאה ה-20, היא זכתה לכינוי "בנה ביתך", המהווה מטבע לשון עד היום. מגמה זו המשיכה גם בשנות ה-90.
ומה המצב כיום?
כיום, האדריכלות בישראל נמצאת בפני אתגרים משמעותיים בכל קנה מידה. הפיתוח העירוני ממשיך בשיא כוחו, אך לצידו נקבעים גם סדרי עדיפויות לאומיים, חברתיים וסביבתיים.
הבניה כיום מסתכלת על היבטים שלא נכנסו לתמונה בשנים הקודמות: הבניה הירוקה, אחת המשמעותיות ביותר בישראל בשנים האחרונות, שמה לה למטרה לצמצם את הפגיעה בסביבה, כמו גם להפוך אותה לחסכונית ביותר. הדבר יצר אתגר מהותי גם עבור אדריכלים.
ראו גם:
אדריכלות נוף
